אוקטובר

שנה טובה וגמר חתימה טובה. עדיין ניתן לראות חצבים בשולי כבישי משגב ועל תל יודפת. הסתיו כבר כאן, אבל החום הגדול עוד לא חלף. ימים של סליחות, חשבון נפש וניקוי פנימיותנו לקראת שנה חדשה וברכותיה.

ברפואה, הרופא והאחות בודקים כל הזמן מה יכלו לעשות טוב יותר, כיצד ניתן לשפר ולהבטיח את האיכות המירבית של עבודת הריפוי. כמעט לאחר כל קבלה במרפאה מלווים אותי מפגש או שניים מבין אלה שהתקיימו ומעלים בי סימני שאלה: האם הייתי שם לגמרי עבור המטופל/ת? האם ביטאתי מספיק את השתתפותי בסבלו/ה? האם ההחלטה שקבלנו היא הטובה ביותר? וטוב שכך, ביום שלא אעשה חשבון נפש מתמיד יהיה ודאי הזמן לתלות את הסטטוסקופ. חשבון הנפש נעשה נוקב יותר כשיש תוצאה שלילית כמו אשפוז דחוף עם סכנת חיים שאולי היה ניתן למנוע או לאתר מוקדם יותר ולהקטין את הסכנה. כך גם, חס וחלילה, בכל פעם שמטופל משיב את נשמתו לבורא: האם יכולנו למנוע זאת? האם האבחון של גורם המוות יכול היה להיות מוקדם יותר? האם ההתנהלות היתה מיטבית? כאשר התשובה לעיתים היא חיובית, מי אחראי לכך: אני? הצוות? המערכת? המטופל? ובסיום חשבון הנפש גם מסקנות לעתיד לגבי מה ניתן לעשות טוב יותר. כך כל השנה ולא רק בימים הנוראים.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שנזכה לעשות כל שניתן לשמור על בריאותכם. אמן.