חנוכה

לא קל לנו להרהר בסופיות חיינו. המבנה הנפשי של כולנו מכוון להתעלמות והכחשה של עובדת חיים בסיסית זו. ולכן, מעטים בינינו מגדירים לעצמם, ליקיריהם ולמטפליהם מה העדפותיהם לגבי שלב הכרחי זה. הרפואה, שיכולותיה חוצות את כל גבולות הדמיון, מציעה שלל טכנולוגיות לשימור חיים והמשכתם. לעיתים קרובות במחיר פגיעה קשה באיכות החיים. כולכם, אני מאמין, כבר פגשתם את המצב שבו קשיש או קשישה יקרים לכם מחוברים לצינורות שונים, מונשמים ומוזנים באופן מלאכותי, לעיתים קרובות מחוסרי הכרה או מנותקים מסביבתם ונתונים במצב זה בשבועות ולעיתים החודשים האחרונים לחייהם. יש מצבים, נדירים יחסית, שהיקר לנו חוזר לתפקודו הקודם אחרי שלב כזה, אך ברוב המקרים מדובר בהארכת חיים שלא הוא או היא ולא אנחנו רוצים בה. לכן, קיימת האפשרות לנסח הוראות מקדימות, אשר היום לפי חוקי ישראל (חוק זכויות החולה וחוק החולה הנוטה למות) מחייבים את הצוות הרפואי כיצד לא לנהוג במנסח ההוראות. בשבועות האחרונים מילאתי עם מספר ממטופליי הוראות מקדימות כאלה. הטפסים זמינים במרשתת. אלו שביניכם שחשים כי שיחה על הוראות כאלה מדברת אל ליבם מוזמנים ליצור איתי קשר. בהתאם לתגובתכם ארחיב בבלוג הבא ואתאר במפורט יותר את האפשרויות. כמובן גם שאמצא זמן מתאים לדון בכך עם כל מי מכם שיחפוץ בכך.

החיים יפים והם כמובן נמשכים, חג חנוכה שמח לכולכם.